ספר הזהר
ת"ח, על דא, בגין דידע יעקב, דאצטריך ליה השתא, אתהפך ליה נקלה. ויותר חכמה ועקימו עבד בדא, מכל מה דעבד לגבי דעשו, דאילו הוה ידע עשו חכמה דא, יקטיל ליה לגרמיה, ולא ייתי לדא, אבל כלא עבד בחכמתא, ועליה אמרה חנה, ה' יחתו מריביו וגו' ויתן עז למלכו וגו'.
ספר הזהר
אלא, בגין דרגא דיליה, דאיהו אתעטר ביה קאמר, תנה עזך לעבדך. תנה עזך, דא עז עלאה, כדכתיב ויתן עז למלכו. מאן מלכו. דא מלך סתם, מלכא משיחא. אוף הכא לעבדך, דא מלכא משיחא, כדאמרן מלך סתם.
ספר הזהר
יי' יחתו מריבו, מריבו חסר, מאי קא מיירי. אלא מריבו תנינן, מריב ו', ודא מלכא קדישא ורזא דחכמתא אתמר הכא, בשעתא דדינין מתערין ושליטין שלטין על רחמי, ורחמי אתכפיין, ובשעתא דקב"ה אתברך ממבועא דנחלא, כדין גברין רחמי ואתכפיין דיני, הה"ד יי' יחתו מריבו מריב ו'.